I-tunes

כל הרווחים מההורדות מועברים לשני הארגונים הללו:

כלייזמרים נגד החומה

יחד, אנו אומרים "כלייזמרים נגד החומה מתנגדים לאפליה, אי צדק וברוטליות כנגד כל יצור חי. אנו תומכים בהתנגדות הלא אלימה למדיניות הכיבוש והאפרטהייד הישראלי, בחרם ממוקד, באי-ציות אזרחי ובפעולות ישירות. אנו מעודדים את הקהילה הבינלאומית להצטרף אלינו. מוזיקאים יודעים כיצד אנשים מתרבויות שונות בונים גשרים, ולא חומות."

כאינדיבידואלים, משתתפי הפרוייקט הזה מגיעים מרקעים מגוונים, ולכל אחד מהם יש את סיבותיו שלו, ומחשבותיו שלו בלקיחת חלק בפרוייקט.

http://www.jazzfluteweinstein.com/

---------------------

קלייר ברגן (Claire Bergen) מ "השפיל"

קלייר היא דור שלישי למשפחת כלייזמרים, שהתעמקה תמיד במוזיקה יידית ומזרח אירופאית. אובססיה משפחתית זו עוד התחילה בדודה-רבה הארי שנולד בדרום מזרח פולין, ואשר ניגן בחצוצרה עם דייב טאראס הגדול בניו יורק. אביה ודודה המשיכו במסורת זו, כשעוד ניגנו כצעירותם ב"רצועת הבורשט" בהרי הקטסקילס בשנות החמישים. לימודיה שלה הביאו אותה להיות שותפה בכלייז-קאמפ (KlezKamp), כלייז-קליפורניה, וכלייז-קנדה. משם חזרה לדרום מזרח פולין, היכן ששהתה תקופה ניכרת במקום הולדתה של היידיש, תרבות היידיש, ושם למדה את הרפרטואר העממי הפולני מלהקת משפחת מודריק (Mudryk family band) בכפר לובצינה (Lubzina). קלייר היא כנרית ב"שפיל". בשנת 2006 היא אירגנה קונצרט לשלום, באירוע ההתרמה למרכז הרפואי באוניברסיטה האמריקאית של ביירות. ב2009 היא לקחה חלק בהפקתו של "פרוייקט האחדות" (The Unity Project) אשר יצר שיתוף פעולה מוזיקלי בין כלייזמרים, מוזיקה ערבית וז'אנרים אחרים.

"בחרתי להשתתף בפרויקט הזה משום שאני מאמינה שהמוזיקה יכולה להיות מקור רב עוצמה בשינוי חברתי ותרבותי. אני עצמי הטלתי ספק בידע שהועבר לי לגבי ההיסטוריה היהודית במאה העשרים, עוד לפני שהייתי תלמידה בתיכון יהודי, תוך כדי שהייתי חברת קהילה מעורבת בקהילה היהודית, אשר היוותה את מקורותי הרוחניים והתרבותיים. אני מקווה שפרוייקט הזה יתרום לתרבות יהודית עשירה, אשר במרכזה ישררו כבוד וזכויות אדם לכל בני האדם והתרבויות, ובכלל זה הפלסטינים אשר כיום חיים תחת הכיבוש של הצבא הישראלי."

--------------------

כלייזפו – פרוייקט-תזמורת-כלייזמר

אנחנו תזמורת סמי-מקצועית בת 20 חברים לפחות, ממרכז גרמניה, תחת ניצוחו של ויילנד אולריכס (Wieland Ulrichs). אנחנו מנגנים מוזיקת כלייזמר, מוזיקה יהודית ליטורגית, שירים ווקאלים יידישאים, ומוסיפים טעמים ממגוון מוזיקת העולם בקונצרטים, סדנאות ואירועי ריקודים.

בינת אל-שלבייה היא הגרסה התזמורתית לשיר אהבה פלסטיני. "הבת של היופי" היא יצירה על אשה שתמיד נמצאת מעבר להשגה, ובלתי אפשרי להתקרב אליה. אותו הסיפור יכול להיות מסופר בגרמניה, פלסטין או בארה"ב. עיבוד זה נעשה על ידי המלחין הנורווגי ברו אוייסטיין פרנצן ( Bru Oystein Frantzen) שעבד בזמנו בקונסרבטוריון הבינלאומי ע"ש אדוארד סעיד במזרח ירושלים. היצירה הינה באדיבות הקונסרבטוריון. עם היצירה הזו אנו תורמים מעט מוזיקה מצידה השני של חומה, שאותה אנו לא אוהבים כלל- ולנו הגרמנים יש נסיון לא מבוטל עם חומות!

--------------------

דייויד סימונס (David Symons ) מ'מחוז הבערה הפנימי'

דייויד סימונס הוא מוזיקאי ומורה למוזיקה יידית, אקורדיוניסט, זמר, מעבד, נגן קורנט, מלחין, סולן, שחקן ואקטיביסט מברלינגטון, ורמונט. הוא הקים את הלהקות 'קוורטט הים השחור', 'מחוז הבערה הפנימי' ו'נשות המלח', וכן היה חבר מייסד בלהקה הברלינאית 'הציפור הצבועה'. הוא מלמד מוזיקת כלייזמר במכון סאמיט שבמונפלייה, ורמונט. בדצמבר האחרון הוא לקח חלק במסע לקהיר, פלסטין וישראל כשליח למצעד לשחרור עזה, ותיעד את חוויותיו בבלוג.

"מדוע אני תורם להרכב? ניק התקשר אלי ושאל אם אני מוכן לתרום מוזיקה להרכב. הפרוייקט מחבר יחדיו שני תחומי עניין מרכזים בחיי, שכביכול אינם בהכרח קשורים זה בזה: שהם מוזיקה יידית, והעצירה של ההרס של פלסטין על ידי ישראל וארה"ב. לא הייתי יכול לסרב."

--------------------

ג'זה ולקרשאו (Jesse Walkershaw) מ "גו ואן-גוך"

"מבחינת ההסטוריה האישית שלי אני יהודי, ואני משתמש ברעיונות ובאסתטיקה שממסורת החזנות, ומסורות העם האשכנזיות (וכן רבות אחרות). אני חושב על עצמי כיוצר של תרבות יהודית. יחד עם זה, ללהקה 'גו ואן גוך' אין תמה מרכזית פוליטית או מוזיקלית. אנחנו אינדיבידואלים מנוגדים, כל אחד עם רעיונות ייחודיים ועם שאיפות שונות. התהליך של חיפוש מכנה משותף הוא הדבק שמחזיק אותנו יחד. הלוואי וזה היה כך בעבור כל העולם.

סבא–רבא שלי ישראל יצחק אקסלרוד/שמפרוף/שאו, שיחדיו כתבנו את היצירה 'אוייף-דער-פאדר', היה עיתונאי פוליטי, בין משלחי היד הרבים שהוא עסק בהם על מנת להביא פת לחם הביתה. למרות שהיה ציוני, אין לי ספק שהיה תומך בכל ליבו בכך שעבודתו משולבת בפרוייקט 'כלייזמרים נגד החומה'. אדם שתמך בזכויות עובדים ובזכויות אזרח בתחילת המאה ה-20, לא יכול אלא להתנגד למדיניות של ממשלות ישראל בתחילת המאה ה-21: לגטואיזציה הוורשאית של עזה, לרציחות הלא חוקיות של יריבים פוליטיים, או ל"גדר ההפרדה" – אלו עשויים מאותם מורשת הסטורית של נבואה המגשימה עצמה, של חוקי ג'ים קרואו [חוקי הפרדה גזעית], ומלחמות אימפריאליסטיות של כיבוש. הוא לא תמך בעוולות אלו, אז מדוע שיתמוך באלו הנוכחיות."

--------------------

רדיקלים חופשיים

רדיקלים חופשיים לא מנגנים מוזיקת כלייזמר באופן אקסקלוסיבי, אבל כשאנו כן מנגנים אותה, היא לרוב נוטה להיות מבוצעת כמוזיקה הכבדה ביותר שלנו. אולי זה מפני שלחברי הלהקה שלנו ישנם מקורות יהודים רבים, ושכשאנו מנגנים מקצבים של אחד-שתיים נוצר בלבול ביחס להאם מדובר בפולקה, כלייזמר או פאנק רוק; או מכיוון שאנו מתוסכלים כל כך מכך שאנשים בישראל-פלשטין עדיין הורגים אחד את השני. אנחנו מבקרים את הברוטליות של הממשלה שלנו, אבל בדיוק כפי שאנחנו שואפים ליצור מוזיקה בינלאומית, כך גם הביקורת שלנו שואפת להיות כזו- כלפי מדיניות דכאנית איפה שלא תהיה.

הדיסק שלנו "גדר החופש" תתיחס לדברים משותפים ביחס לחומות שונות, כמו זו שקרובה אלינו בגבול טקסס-מקסיקו, וזו אשר בישראל-פלסטין. אבל אנו שמחים לשתף פעולה עם להקות אחרות, על מנת להדגיש את המסר המשותף.

בתגובה לקריאה של אקדמאים ואינטלקטואלים פלסטינים, רדיקלים חופשיים נמנעת משיתוף פעולה כלשהו (הופעה או הקלטה) עם פרוייקטים אשר ממומנים על ידי מוסדות ישראלים כל עוד הם לא מתנגדים לכיבוש בצורה מפורשת.

---------------------

ליסה שאוליי (Lisa Shawley) מ'מדבריות צדק'

""מדבריות צדק" זה לא להקה אלא תנועה!" כאשר שמענו טענה זו מעבר לכתף, צחקקנו, אבל גם הערכנו ומצאנו טעם באמירה, כיוון שחלק מן החזון הרשמי של הפרוייקט הוא "לעודד מבע, חיפוש, הפנמה והכלה דרך מוזיקה, תרבות וקהילה אנושית." אם ניקח את זה שלב אחד הלאה, המטרה שלנו היא להיות שליחים של שלום, על ידי בניית גשרים בין אנשים, בין דורות, תרבויות ומדינות על ידי המוזיקה.

מאז שנוסדה הלהקה לפני ארבע שנים, מיכאל ואני השתמשנו בכישורים הקולקטיביים שלנו, בנסיון העבר שלנו ובתשוקותינו, לתוך עוצמתה של המוזיקה כאמנות, וככלי של ריפוי. דרך 15 שנה של עבודה כמרפאת מקצועית במוזיקה (וכנגנית אקורדיון), למדתי שהמוזיקה היא כלי רב עוצמה שיכול ליצור חלל בטוח ומשחרר ליחידים, שבו הם יכולים לבטא את קולם שלהם יחד עם אחרים, ושבו נוצר קול קבוצתי עוצמתי ולא פחות מזה- ייחודי . לפני שהשותף שלי ואני נפגשנו, הצ'לן מיכאל שי, גם הוא יישם את אמנותו ותשוקתו על ידי חיבור בין אמנים שונים, ויצירת שיתופי פעולה התורמים הדדית, המביאים לחידושים יצירתיים.

בעבודתנו המשותפת ב'מדבריות צדק' ,התחלנו ליישם את החזון והעקרונות של איחוד קולות אינדיבידואלים, בקבוצה שיש לה קול מאוחד משלה, ובמרחב בינלאומי. האלבום האחרון שלנו, 'לה וולנטינה', מציג שיתופי פעולה של מוזיקאים מאקוודור ומאוסטין, ומציג פרשנות לשירים משבע מדינות. התחנה הבאה תהיה פלסטין? ההשתתפות בפרוייקט כלייזמרים נגד החומה עובדת יפה עם האמונה שלנו שקולות אינדיבידואלים אכן יכולים להשתלב יחד בשמחה ובשלום כקבוצה, ויכולים ליצור פתרונות חדשים שעובדים עבור כולם."

-----------------

ניק קופר (Nick Cooper)- מפיק

אני שמח לשתף פעולה עם כל הלהקות הנהדרות הללו, במאמץ משותף להגביר את תשומת הלב למטרה חשובה זו. נראה כי רמות האנרגיה של צורות רבות של התנגדות בלתי אלימה,התרבו בינלאומית יחד עם תנועת החרם הבינלאומית, וכן עם אסיפת 2010 של יהודים המתעמתים עם הגזענות והאפרטהייד הישראלי, ועם משט הפלוטילה לשחרור עזה. אני עצמי כתבתי מאמרים רבים על ישראל/פלסטין: (1, 2, 3, 4), אבל עכשיו אני משתמש במוזיקה על מנת להביא מסר של "אהבה עיקשת" לישראלים ביחס למדיניות שאני מוצא לחלוטין לא מקובלות.

אם הייתי נולד ב 1968 להורים פלסטינים עניים בפלסטין, הייתי נמצא תחת כיבוש או מצור כל 42 השנים של חיי. יכול להיות שישראלים היו חיים בביתם של סבי וסבתי, שלא כמוני, היו יכולים להסתובב ולנסוע כאוות נפשם. הייתי יכול להיות הרוג כתוצאה מאלימות זו בסבירות של פי 20 יותר מכל ישראלי, וכמו כן ילדי.

אני חושב שהישראלים ירגישו משוחררים בצורה מפתיעה, אם ישאירו מאחוריהם את תפקיד הסוהר; אין צורך להוסיף, שגם הפלסטינים ירגישו משוחררים. אולי דרוש אמן על מנת לדמיין דבר כזה. אני מבקש מן הישראלים לדמיין את זה, ולהבין מדוע בקשה זו, או תביעה מוצדקת זו הבאה מן הקהילות האזרחיות של העולם הולכת וגוברת. אנשים צועקים, ומפריעים לאירועים ספורטיבים, קונצרטים, הופעות ווועידות. אני יכול לדמיין מישהו מפריע למוזיקאי שאני עובד איתו, ושצועק עלי, ואני מדמיין שזה יגרום לי להרגיש אומלל. הגיע הזמן לסיים את האומללות הקטנה הזאת, ואת הסבל האדיר שנגרם לחיים בפלסטין. זה מצב אומלל להיות בכלא, וכן זה מצב אומלל להיות הסוהר, אבל הסוהר הוא זה שיש לו אפשריויות נוספות לבחור בהן, יש לו יותר פריווילגיות, והוא זה אשר מחזיק ברשותו את המפתחות.

בבקשה בדקו את מקורות המידע הבאים: הטיהור האתני של 1948, אינתיפאדה אלקטרונית, ערבי כועס, קולות ערביים, והמכון להבנה במזה"ת.